שרמוטה

השתתפתי במצעד השרמוטות לבושה במחוך המהמם שלי.

אני יודעת שאני עלולה להתחרט על זה יום אחד- והתמונות ישארו באינטרנטים הרבה אחרי זה. זו לא הדרך להוכיח לעולם שאני מדענית רצינית, נכון? אבל אני חייבת את זה לעצמי.

כי הוטרדתי מינית ילדה בפיג'מה, והוטרדתי מינית חיילת במדי ב', והוטרדתי מינית בג'ינס וטישרט, והוטרדתי מינית לובשת מחוך.

הבגדים שלי מעולם לא היו רלוונטיים להטרדות המיניות שעברתי. מה שהיה רלוונטי היה תחושת הזכאות של האדם מולי, שחשב שמגיע לו הכל, שהרצונות שלי לא משנים.

אז שיהיה ברור- הדבר היחיד שמשנה זה הרצון שלי, וההסכמה שלי.

זה לא משנה מה לבשתי. זה לא משנה אם חייכתי. זה לא משנה אם שתיתי. זה לא משנה אם לא עשיתי אף אחד מהם אבל במקרה נולדתי עם פות. אף אונס הוא לא באשמת הקורבן. לעולם לא.

אין אף מילה חיובית שמתארת בחורה שעושה סקס, בין אם זה עם גבר אחד או 100. ואם אני שרמוטה, זה אומר שאני יודעת להגיד כן כשאני רוצה, ואם לא אמרתי כן, אז זה לא, ולא משנה מה אתה חושב. שתיקה היא לא הסכמה. רק הסכמה היא הסכמה.

אני מהממת במחוך הזה. מהממת, לא פחות מזה.

אני לא הולכת התלבש כמו שאתם אומרים לי כדי שלא יאנסו אותי. כי האנס שלי, הוא כנראה יהיה מישהו שאני מכירה, והוא כנראה יאנוס אותי כשאני לבושה בבגדי יום יום. אם אני הולכת לספוג את ההטרדות האלה בכל מקרה, אם אני יכולה להאנס בכל מקום וזמן ולבוש, לפחות יהיה לי את העונג להיות הכי מהממת שאני, לא להתנצל, לא להרכין את הראש. אני לא הולכת לתת לפחד התמידי הזה, שכל אישה מכירה, לקבוע איך אני אחיה. אני לא אכנע לצורך שלכם לשלוט במיניות שלי.

אני מתמודדת עם ההטרדות שעברתי, ויש ימים שזה לא קל. לשמחתי, מעולם לא עמדתי במצב שבו לרגע יכולתי לחשוב שזו היתה אשמתי.

כי זו לא יכולה להיות האשמה של בת 8. וקצין מילואים לא אמור לחבק חיילת נבוכה ברכב סגור שנעמד פתאום בצד הכביש. כי הוא נצמד אלי באוטובוס או נגע בי נגד רצוני במסיבה. ולא שתיתי כלום, ולא חייכתי אליו. אני לא עשיתי שום דבר שהופך את זה לאשמתי. ואני לא הולכת להתחיל.

רוצים למנוע אונס? תלמדו גברים לא לאנוס.

תניחו לי ללבוש את המחוכים שלי בשקט.