בתוך כל ים הטלטלות, המחאות והבעיות שמתרגש עלינו, כמעט שלא שמתי לב
לעניין הצוערים הדתיים, שבחרו לנטוש את טקס הסיום שלהם כדי לא להקשיב לשירת
נשים. זה גם כמעט חלף מעל ראשי, שהרמטכ"ל נפגש עם הרבנים הראשיים, שאמרו
"אנו מצפים מהמפקדים לאפשר לכל חייל לצאת בצורה מכובדת מאירוע צבאי שיש בו
שירת נשים, אם האזנה להן מנוגדת לאמונתו הדתית".
כמעט, אבל לא.
הייתי שמחה להעמיד פנים שאני מופתעת, אבל אני לא.
שירות דתיים וחרדים בצהל אינו יכול ואסור שיאפשר הדרת נשים. לא בטקסים ולא בשירות, לא במילה ולא בשתיקה.
אנחנו נמצאים בצומת דרכים- מישהו יאלץ לוותר. אנחנו, על שילוב חרדים בצה"ל, או החרדים, על דרישות ההפרדה המוגזמת. לא ניתן יהיה להחזיק את המקל הזה בשני הקצוות- צה"ל יהיה צבא העם, או שיהיה צבא המהפכה הדתית, סמל ראשון לקריסת הדמוקרטיה והשוויוניות בפני מנגנוני הדת קיצוניים ביותר.
כי צהל הוא לא רק הצבא שלנו, זה שנועד להגן על המדינה וגבולותיה (ואת הדיון על הגבולות של המדינה ושל צהל נשמור לפעם אחרת, אם תואילו)- הוא גם כור ההיתוך, שמתיך אותנו למקשה אחת (וכמה חבל שמיום הקמת המדינה לא התעקשו שגם החרדים וגם הערבים וגם כל מי שלא עושה שירות צבאי מסיבותיו שלו- יהיה מחוייב בשירות לאומי בתנאים דומים, והיו חוסכים לנו חצי מהבעיה היום).
אם יודרו הנשים מכור המצרף הזה, איפה יהיה להן מקום בחברה? בהינף פקודת הרמטכל, יכול מעמד האישה להתדרדר לשפל שלא היה פה- לפחות לא בפומבי.
זה רק השירה, למה את עושה מזה כזה סיפור, אתם אומרים? לא, לא יכול להיות שאתם אומרים את זה. אני בספק אם מישהו יכול להיות עיוור עד כדי להאמין בזה- הרי זה רק סימפטום אחד, ולא חמור מאוד, של מחלה איומה, אוכלת כל. זוכרים את טקס פתיחת גשר המיתרים בירושלים? אז חייבו נערות בנות 13-16 ללבוש תלבושת שאני מתקשה לכנות בכל שם אחד מלבד בורקה-בלי-כיסוי-פנים, כדי שחס וחלילה לא יפתו במראן איזה תלמיד ישיבה צדיק. מה עם האוטובוסים המופרדים? המבטים המופנים הצידה, או מלאי הבוז במקרה הטוב, הפשקוילים שהאשימו נשים לא צנועות בפיגועים? (ישן, אבל לא אשכח. הייתי בתיכון כשתלו לנו פשקווילים כאלה בתחת האוטובוס של בית הספר, ואני לא גדלתי בירושלים.)
כולם ורבים נוספים סימפטומים של שנאת האחר, ולייתר דיוק, האחרת.
עם כל הכבוד לעדת החרדית ולדתיים הקיצוניים יותר מבין הכיפות הסרוגות (ובאמת שאני מתקשה לגרד עבורם הרבה כבוד, פרט לקורא מסויים)- ברגע האמת, הם יסגו. זו מלחמה לכל דבר, על הבתים, על סגנון החיים, על עצם החופש הבסיסי ביותר שלנו, ואם נלמד ונבין ונפנים את זה- ונלחם- לא תהיה לחרדים ברירה אלא לסגת.
אני הוזה? הם לעולם לא יוותרו? ובכן..
מתוך אתר נעמת:
"שאלת זכותן של נשים לבחור ולהיבחר הועלתה לראשונה ביישוב היהודי בארץ ישראל בכנסייה בזיכרון יעקב, 1903. הקבוצות החרדיות התנגדו למתן זכות בחירה לנשים, ואיימו בפרישה. אי לכך נמנעו בהצבעה "המתקדמים", שתמכו עקרונית במתן זכות זו, וכך הושג רוב נגד מתן זכות בחירה לנשים.
באסיפה הראשונה, 1918, התקבלה ביישוב ההחלטה, כי הבחירות לאסיפה המכוננת תהיינה ישירות, שוות, חשאיות, כלליות, בלי הבדל מעמד. בנוגע להבדלי מין הוחלט, שהוועד הזמני ידון עד כמה השעה והתנאים רצויים להוציא דבר זה לפועל.
רק ב-1919, באסיפה המכוננת השלישית, הוחלט כי לאישה תהיה זכות בחירה אקטיבית ופסיבית, אולם המאבק לא תם. החרדים בירושלים הקימו תנועת התבדלות, שקראה לאי השתתפות בבחירות לאסיפה המייסדת, כל זמן שלא תבוטלנה זכויות האישה, וההחלטה על מתן זכות בחירה אקטיבית ופסיבית לאישה נגררה עד 1925, בבחירות לאסיפת הנבחרים השנייה. בבחירות אלה השתתפו נשים שהיוו 12 אחוז מכלל הצירים הנבחרים. זכות זו, שהושגה לאחר מאבקים קשים ועקשניים של נשות היישוב, עוררה את התקווה שתיסלל הדרך לשוויון חברתי ופוליטי, ושהשוויון לא יהיה עוד נחלתה הבלעדית של אליטה פוליטית גברית אלא יחול על כולם (דאור 1988)"
אתם רואים, ידידי, החרדים כבר הספיקו לשבור את הכלים הרבה לפני שהתחלנו, ואם היו עומדים במילתם, לא היינו צריכים להתמודד עם ש"ס כרגע. זכות בחירה לנשים נראית היום כמו משהו כל כך מובן מאליו, שקשה בכלל לדמיין שהיא לא תנתן, אבל אם היו נותנים לחרדים להחליט- אני הייית יושבת עכשיו במטבח, מבשלת לחמשת ילדי.
גם עכשיו, אם יהיה ברור שאין ולא יהיה מצב להדיר נשים מהמרחב הציבורי, ולצורך הדיון הנוכחי, מצה"ל, הם יאלצו לסגת. הבחירה שצריכה לעמוד בפניהם חייבת להיות ברורה- לשחק לפי הכללים של הדמוקרטיה והשוויון, או לא לשחק בכלל. וב"לא לשחק בכלל" אני מתכוונת "לכו לגור בברוקלין, ותבואו לספר לי אם החרדים שם דורשים ממישהי לשבת באחורה של האוטובוס בשם זכותם לדת".
את השנוא עליך אל תעשה לחברך, ואל תלבין פני חברך ברבים- אבל כל אלה מילים יפות שמדברו על התקשורת בין גברים בלבד,ככל הנראה. בכל יום הם רומסים את כבודן של נשים, ואף אחד לא תוהה, האם כבודי ראוי למינימום הבסיסי. אם הנשים החרדיות מוכנות לקבל את זה בשם אלוהים, בשם החברה שאליה הן רוצות להשתייך או בשם יצר ההלקאה העצמית- זו הבעיה שלהן. אבל אני לא מוכנה. אני לא אשב באחורי האוטובוס, ובודאי שלא אשתף פעולה עם הפארסה הזו שבג"צ נתן לה את ברכתו בדמות ה"ללא כפיה" שאין בו כלום, אני לא אקח חלק בחתונה שתהפוך אותי מאדם לסחורה שעוברת מידי אבי לידי בעלי, אני לא אודה לחבר דמיוני שעשני כרצונו (ואתכוון, גם אם רצונך היה שאהיה אישה בזויה, שכל קיומה בעולם כדי להמליט וולדות) ואני לא אשב בשקט, ואתן לצבא להפוך לעוד פינה שבה הדת חוברת לממסד כדי לגרש אותי, אישה ואתאיסטית, לפינה החשוכה שבה לא אוכל להדיר בני אור אל עברי פי פחת.
הרי כבר ברור, לנו וגם להם, שזה לא יכול להימשך. לא נוכל להמשיך לשאת על גבינו ציבור שלם שאנו תורם את חלקו להגנת המדינה, לכלכלה ולחוזק הדמוקרטי שלנו. אבל חשוב שנעמוד על המשמר ונראה שבהתעקשותנו לגייס חרדים אנחנו לא שמים לעצמנו רגל. כבר עכשיו נשים מוצאות מהצוותים שבהם הוצבו, מועברות לצוותים אחרים, כדי שבן ישיבה לא יאלץ לשבת באותו חדר עם חיילת.
אם היתה החברה החילונית הג'ונגל שהם מדמיינים, והחברה החרדית כלילת השלמות, מדוע הם אלה שצריכים לברוח ממראה וקול אישה כמו מאש, כאילו לא יוכלו לשלוט ביצרם למשך כמה דקות? וכפי שאמר אלעזר שטרן, ראש אכ"א לשעבר לפני כמה ימים (ציטוט לא מדויק בכלל)- אם אתה כזה צדיק, אתה בודאי יכול לשנן בראשך פרק תהילים או משהו למשך 3 הדקות שאישה תשיר בהן.
חברים וחברות- פמניזם הפך להיות מילה גסה, שם גנאי לאישה מסרסת, חסרת רגשות ורגישות. הגיע הזמן להבין שאפשר להיות פמניסט\ית גם בלי לשרוף חזיות, בלי להשתמש בססמאות כמו "האליטה הגברית השלטת" ובלי רצון מיוחד לסרס אף אחד, פרט לחתול החרמן בחוץ.
פמניזם הוא רק אחד ממכלול של תנועות וגישות ששיוויון אמור וצריך לכלול בתוכו- ואם כדי להיות שווה אני צריכה להיות, בנוסף לכל שאר כינויי הגנאי, גם פמניסטית- שיהיה.
כמעט, אבל לא.
הייתי שמחה להעמיד פנים שאני מופתעת, אבל אני לא.
שירות דתיים וחרדים בצהל אינו יכול ואסור שיאפשר הדרת נשים. לא בטקסים ולא בשירות, לא במילה ולא בשתיקה.
אנחנו נמצאים בצומת דרכים- מישהו יאלץ לוותר. אנחנו, על שילוב חרדים בצה"ל, או החרדים, על דרישות ההפרדה המוגזמת. לא ניתן יהיה להחזיק את המקל הזה בשני הקצוות- צה"ל יהיה צבא העם, או שיהיה צבא המהפכה הדתית, סמל ראשון לקריסת הדמוקרטיה והשוויוניות בפני מנגנוני הדת קיצוניים ביותר.
כי צהל הוא לא רק הצבא שלנו, זה שנועד להגן על המדינה וגבולותיה (ואת הדיון על הגבולות של המדינה ושל צהל נשמור לפעם אחרת, אם תואילו)- הוא גם כור ההיתוך, שמתיך אותנו למקשה אחת (וכמה חבל שמיום הקמת המדינה לא התעקשו שגם החרדים וגם הערבים וגם כל מי שלא עושה שירות צבאי מסיבותיו שלו- יהיה מחוייב בשירות לאומי בתנאים דומים, והיו חוסכים לנו חצי מהבעיה היום).
אם יודרו הנשים מכור המצרף הזה, איפה יהיה להן מקום בחברה? בהינף פקודת הרמטכל, יכול מעמד האישה להתדרדר לשפל שלא היה פה- לפחות לא בפומבי.
זה רק השירה, למה את עושה מזה כזה סיפור, אתם אומרים? לא, לא יכול להיות שאתם אומרים את זה. אני בספק אם מישהו יכול להיות עיוור עד כדי להאמין בזה- הרי זה רק סימפטום אחד, ולא חמור מאוד, של מחלה איומה, אוכלת כל. זוכרים את טקס פתיחת גשר המיתרים בירושלים? אז חייבו נערות בנות 13-16 ללבוש תלבושת שאני מתקשה לכנות בכל שם אחד מלבד בורקה-בלי-כיסוי-פנים, כדי שחס וחלילה לא יפתו במראן איזה תלמיד ישיבה צדיק. מה עם האוטובוסים המופרדים? המבטים המופנים הצידה, או מלאי הבוז במקרה הטוב, הפשקוילים שהאשימו נשים לא צנועות בפיגועים? (ישן, אבל לא אשכח. הייתי בתיכון כשתלו לנו פשקווילים כאלה בתחת האוטובוס של בית הספר, ואני לא גדלתי בירושלים.)
כולם ורבים נוספים סימפטומים של שנאת האחר, ולייתר דיוק, האחרת.
עם כל הכבוד לעדת החרדית ולדתיים הקיצוניים יותר מבין הכיפות הסרוגות (ובאמת שאני מתקשה לגרד עבורם הרבה כבוד, פרט לקורא מסויים)- ברגע האמת, הם יסגו. זו מלחמה לכל דבר, על הבתים, על סגנון החיים, על עצם החופש הבסיסי ביותר שלנו, ואם נלמד ונבין ונפנים את זה- ונלחם- לא תהיה לחרדים ברירה אלא לסגת.
אני הוזה? הם לעולם לא יוותרו? ובכן..
מתוך אתר נעמת:
"שאלת זכותן של נשים לבחור ולהיבחר הועלתה לראשונה ביישוב היהודי בארץ ישראל בכנסייה בזיכרון יעקב, 1903. הקבוצות החרדיות התנגדו למתן זכות בחירה לנשים, ואיימו בפרישה. אי לכך נמנעו בהצבעה "המתקדמים", שתמכו עקרונית במתן זכות זו, וכך הושג רוב נגד מתן זכות בחירה לנשים.
באסיפה הראשונה, 1918, התקבלה ביישוב ההחלטה, כי הבחירות לאסיפה המכוננת תהיינה ישירות, שוות, חשאיות, כלליות, בלי הבדל מעמד. בנוגע להבדלי מין הוחלט, שהוועד הזמני ידון עד כמה השעה והתנאים רצויים להוציא דבר זה לפועל.
רק ב-1919, באסיפה המכוננת השלישית, הוחלט כי לאישה תהיה זכות בחירה אקטיבית ופסיבית, אולם המאבק לא תם. החרדים בירושלים הקימו תנועת התבדלות, שקראה לאי השתתפות בבחירות לאסיפה המייסדת, כל זמן שלא תבוטלנה זכויות האישה, וההחלטה על מתן זכות בחירה אקטיבית ופסיבית לאישה נגררה עד 1925, בבחירות לאסיפת הנבחרים השנייה. בבחירות אלה השתתפו נשים שהיוו 12 אחוז מכלל הצירים הנבחרים. זכות זו, שהושגה לאחר מאבקים קשים ועקשניים של נשות היישוב, עוררה את התקווה שתיסלל הדרך לשוויון חברתי ופוליטי, ושהשוויון לא יהיה עוד נחלתה הבלעדית של אליטה פוליטית גברית אלא יחול על כולם (דאור 1988)"
אתם רואים, ידידי, החרדים כבר הספיקו לשבור את הכלים הרבה לפני שהתחלנו, ואם היו עומדים במילתם, לא היינו צריכים להתמודד עם ש"ס כרגע. זכות בחירה לנשים נראית היום כמו משהו כל כך מובן מאליו, שקשה בכלל לדמיין שהיא לא תנתן, אבל אם היו נותנים לחרדים להחליט- אני הייית יושבת עכשיו במטבח, מבשלת לחמשת ילדי.
גם עכשיו, אם יהיה ברור שאין ולא יהיה מצב להדיר נשים מהמרחב הציבורי, ולצורך הדיון הנוכחי, מצה"ל, הם יאלצו לסגת. הבחירה שצריכה לעמוד בפניהם חייבת להיות ברורה- לשחק לפי הכללים של הדמוקרטיה והשוויון, או לא לשחק בכלל. וב"לא לשחק בכלל" אני מתכוונת "לכו לגור בברוקלין, ותבואו לספר לי אם החרדים שם דורשים ממישהי לשבת באחורה של האוטובוס בשם זכותם לדת".
את השנוא עליך אל תעשה לחברך, ואל תלבין פני חברך ברבים- אבל כל אלה מילים יפות שמדברו על התקשורת בין גברים בלבד,ככל הנראה. בכל יום הם רומסים את כבודן של נשים, ואף אחד לא תוהה, האם כבודי ראוי למינימום הבסיסי. אם הנשים החרדיות מוכנות לקבל את זה בשם אלוהים, בשם החברה שאליה הן רוצות להשתייך או בשם יצר ההלקאה העצמית- זו הבעיה שלהן. אבל אני לא מוכנה. אני לא אשב באחורי האוטובוס, ובודאי שלא אשתף פעולה עם הפארסה הזו שבג"צ נתן לה את ברכתו בדמות ה"ללא כפיה" שאין בו כלום, אני לא אקח חלק בחתונה שתהפוך אותי מאדם לסחורה שעוברת מידי אבי לידי בעלי, אני לא אודה לחבר דמיוני שעשני כרצונו (ואתכוון, גם אם רצונך היה שאהיה אישה בזויה, שכל קיומה בעולם כדי להמליט וולדות) ואני לא אשב בשקט, ואתן לצבא להפוך לעוד פינה שבה הדת חוברת לממסד כדי לגרש אותי, אישה ואתאיסטית, לפינה החשוכה שבה לא אוכל להדיר בני אור אל עברי פי פחת.
הרי כבר ברור, לנו וגם להם, שזה לא יכול להימשך. לא נוכל להמשיך לשאת על גבינו ציבור שלם שאנו תורם את חלקו להגנת המדינה, לכלכלה ולחוזק הדמוקרטי שלנו. אבל חשוב שנעמוד על המשמר ונראה שבהתעקשותנו לגייס חרדים אנחנו לא שמים לעצמנו רגל. כבר עכשיו נשים מוצאות מהצוותים שבהם הוצבו, מועברות לצוותים אחרים, כדי שבן ישיבה לא יאלץ לשבת באותו חדר עם חיילת.
אם היתה החברה החילונית הג'ונגל שהם מדמיינים, והחברה החרדית כלילת השלמות, מדוע הם אלה שצריכים לברוח ממראה וקול אישה כמו מאש, כאילו לא יוכלו לשלוט ביצרם למשך כמה דקות? וכפי שאמר אלעזר שטרן, ראש אכ"א לשעבר לפני כמה ימים (ציטוט לא מדויק בכלל)- אם אתה כזה צדיק, אתה בודאי יכול לשנן בראשך פרק תהילים או משהו למשך 3 הדקות שאישה תשיר בהן.
חברים וחברות- פמניזם הפך להיות מילה גסה, שם גנאי לאישה מסרסת, חסרת רגשות ורגישות. הגיע הזמן להבין שאפשר להיות פמניסט\ית גם בלי לשרוף חזיות, בלי להשתמש בססמאות כמו "האליטה הגברית השלטת" ובלי רצון מיוחד לסרס אף אחד, פרט לחתול החרמן בחוץ.
פמניזם הוא רק אחד ממכלול של תנועות וגישות ששיוויון אמור וצריך לכלול בתוכו- ואם כדי להיות שווה אני צריכה להיות, בנוסף לכל שאר כינויי הגנאי, גם פמניסטית- שיהיה.
