כל כך הרבה דברים מרגיזים אותי לאחרונה.
כל כך הרבה שנאה לא מוצדקת, רוע, בורות, גזענות.
מדינת ישראל יוצאת בשני בקמפיינים מקבילים- האחד מעודד אותנו לקנות מוצרים מתוצרת ישראל, השני - לא לשכור את שירותי העובדי הזרים ש"לוקחים עבודה מישראלים".
הקמפיין לקניה כחול לבן מרגיז אותי משתי סיבות- הראשונה היא הקריאייטיב שלו: "אם תקנה כחול לבן- כולם בעצם עובדים בשבילך". או אם לצטט במדוייק:
מי מאיתנו לא היה רוצה להיות בוס גדול?
שמעסיק את כל המדינה?!
עכשיו - זה אפשרי!
כשאנחנו קונים מוצרים כחול לבן,
אנחנו תורמים ליצירת מקומות תעסוקה חדשים,
ככה שכולם בעצם עובדים אצלינו...
אני לא רוצה שכולם יעבדו בשבילי. אני חושבת שזו פניה שמכוונת למכנה המשותף הנמוך ביותר- הרי הסטיגמה הכי חזקה שלנו על עצמנו זה שאנחנו שונאים להיות פראיירים. אם ככה, אומר לנו הקמפיין הזה, צריך לשכנע את הישראלי הממוצע שאפילו אם הוא משלם יותר עבור מוצר מתוצרת ישראלית- זה לא כי הוא פראייר, אלא כי הוא גבר-גבר-מאצ'ו-מאצ'ו וכולם עובדים בשבילו. מדגדג לכם את האגו, לשמוע שכולם עובדים בשבילכם?
טוב, זה לא עובד עלי. אני קונה תוצרת ישראלית, אבל מה היא תוצרת ישראלית, בעצם? הטריקו שמייצרים בסין? והאם יבואנים הם לא אזרחי ישראל ש"עובדים בשבילי"?
טוב, אני באמת קצת מתממת. הרי בגבולות מסויימים כולנו יודעים מהי תוצרת ישראלית- רק שלא תמיד אפשר להשיג אותה. או כדאי.
וזו הנקודה השניה שבה הקמפיין הזה מרגיז אותי- אני שומעת הרבה דיבורים על איך מן הראוי שמשרדי הממשלה, צה"ל, המשטרה ועוד גורמים רשמיים של המדינה, צריכים להיות מחוייבים (ושמעתי גם טענות על להיות מחוייבים על פי חוק) לקנות רק תוצרת ישראלית. ובעולם אידאלי, זה היה עובד. בעולם אידאלי היינו יכולים להיות "מדינה קטנה, מתחמקת מצרה, את הכתובת לא תמצא, היא שמורה בתוך קופסא"- לא יצוא ולא יבוא, היינו מספקים את צרכנו וזהו. אבל נו, נפט, ונו, קפיטליזם, וכסף ו... זה לא עובד ככה.
אם צהל יקנה את המדים אצל יצרני טקסטיל בארץ, יווצר לו חור בתקציב. חור בתקציב של משרד הביטחון הופך באופן דיי מיידי לחוק בתקציבי משרד החינוך, הבריאות, איכות הסביבה. אבל אף אחד מהתומכים ברעיון לחייב את צה"ל לקנות מדים ביוקר לא מוכן להגיד בפה מלא- קחו את הכסף הזה ממשרד הבריאות, אפשר לקצץ קצת בסל התרופות, שממילא הפך למגרש השעשועים של "סגן" השר ליצמן. אבל את זה לא תשמעו, כי זה לא נשמע טוב. לבוא בהצהרות אידאולוגיות פטריוטיות- זה כן, אבל למצוא להן קיום במציאות- זה לא חיוני.
הקמפיין השני שהפריע לי, כאמור, הוא הקמפיין כנגד העסקה בלתי חוקית של עובדים זרים. גם כאן, כמו במקרה הקודם, הבעיה שלי היא קודם כל ובעיקר בקריאייטיב. כשהקמפיין מביא לנו את נעה, סטודנטית לחינוך מיוחד, רני, חייל משוחרר, ואלי, אבא ל-4 ילדים, תחת הססמא "אל תפגעו בפרנסה שלנו, אל תעסיקו עובדים זרים באופן בלתי חוקי" - הוא מעביר את המסר הדמגוגי ביותר שאפשר.
הרי את הססמא "הם לוקחים את מקומות העבודה שלנו" שמענו כבר בכמה משטרים עגומים, לא?
עובדים זרים עם היתרי עבודה עובדים בסיעוד, בחקלאות ובבניין. עד לפני 20 שנה, ואפילו פחות, ערבים פלסטינאים עשו את העבודות האלה (לפחות החקלאות והבניין, אל תתפסו אותי במילה לגבי הסיעוד). אז שלא יספרו לי שעובדים זרים זו בעיה- תמיד היה מישהו אחר שיעשה בשבילנו את קטיף התותים. אז הסכמנו, אכן, עובדים זרים חוקיים הם לא בעיה, נכון? אבל גם כאן הם "לוקחים את העבודה שלנו".
באתר של רשות האוכלוסין, ההגירה ומשטר הגבול מפורסמות שאלות נפוצות. אחת מהן (והתשובה לה) הן כדלקהמן:
9. אני לא חושבת שישראלים יסכימו לעבוד בתחומים שבהם מועסקים עובדים זרים. למה אתם חושבים שהרחקת עובדים זרים תביא לכניסתם של עובדים ישראלים לתחום?
תשובה:
ניסיון העבר מלמד כי כשהופחתו מספר המכסות לעובדים זרים בענפים שונים, למשל בתחום הבנייה, עלה מספר המועסקים הישראלים.
ישראלים רבים עובדים בעבודות כפיים ומרוויחים את לחמם בכבוד. אבל כשמעסיקים בוחרים להעסיק, בניגוד לחוק, עובדים זרים לא חוקיים בשכר נמוך וללא תנאים סוציאליים, השכר של עובדים ישראלים בענף נפגע ולכן לא "משתלם" להם לצאת לעבודה בתחום זה.
מדינת ישראל לא יכולה לעמוד מנגד כשמקום עבודה של ישראלים נגזל וכששכרם נשחק בעקבות העסקת עובדים לא חוקיים.
היגיון עקום. השאלה לא מנוסחת דוקא לעובדים זרים לא חוקיים, וגם לא התשובה כולה. מצד אחד, אומרים ברשות האוכלוסין, שכשהופחתו מספר המכסות לעובדים זרים- עלה מספר הישראלים בעבודות אלה. ובכן, מכסות מדברות על עובדים זרים חוקיים, הלא כן? אם כן, מן הראוי שכדי להגדיל את היצע המשרות לעובדים ישראלים- תקטין מדינת ישראל את המכסה לעובדים זרים.
אה! מיד אחר כך מגיע הטוויסט: המעסיקים שבוחרים להעסיק בניגוד לחוק הם אלה שמביאים לירידה במשכורות ולכן ישראלים לא רוצים את אותן העבודות. אם כן, מן הראוי שמדינת ישראל תפקח ביתר תשומת לב על מעסיקים בתחומים שבסיכון גבוה לעשוק את העובדים בה- למשל בניה- כדי לוודא שהעובדים, הזרים והישראלים גם יחד, מקבלים את מלוא זכויותיהם. זו לא השכנה מלמטה שמעסיקה עובדת זרה בניקיון ב40 שקל לשעה (דבר שאני לחלוטין לא תומכת בו, והוא נוגד את החוק)- שגורמת לכך שישראלים לא ימצאו עבודה. אלה המעסיקים הגדולים ששוברים את שוק העבודה עם חוסר הרצון שלהם לשלם משכורת אמיתית.
ולבסוף, מדינת ישראל לא תעמוד מנגד כשזכויות אזרחיה נרמסות! לא! ישראל תלחם ברוב עוצמה ובשם הצדק כנגד כל המנסים לגנוב את העבודה שלנו (מישהו כבר זיהה את הציטוט מסאות'פארק?)
ולשם כך, מדינת ישראל מוכנה להשתמש בתעמולה שפונה לרגש האחווה הבין-ישראלית, לרתיעה שכולנו, אפילו הפלורליסטים ביותר, נרגיש כנגד זרים, אל המצפון הפטריוטי שלנו. ובמקום הקמפיין המכובד וההוגן שהיה בעבר, שהבהיר בבירור וללא פאתוס שהעסקת עובד זר בלא אישור היא עברה, גם בניקיון בתים, גם בסיעוד, וגם בכלל- אבל לא תקפה כל עובד זר באשר הוא, והטילה בו את האשמה לאבטלה כולה- במקום הקמפיין ההוא, בחרו לסחוט מאיתנו דמעות בעבור נעה, רני ואלי.
הדבר הבא שהקפיץ לי את לחץ הדם היה הסיפור על דן גולדברג. גולדברג- בן 42, בעלים של מסעדה ו, רחמנא ליצלן, הומו, הביא לעולם תאומים באמצעות אם פונקדאית בהודו. זה הליך מוכר, שנאלצים לעשות הומוסקסואלים רבים- כי המדינה לא מאפשרת לרווקים להשתמש באם פונדקאית ישראלית. ההליך יקר, ארוך אבל מוכר- ובסופו- בדיקת אבהות שדורש משרד הפנים כדי לאפשר את כניסת הרך הנולד (במקרה של גולדנברג- תאומים) אל ישראל.
רק שמשהו השתבש כאן. גולדנברג מחכה כבר חודשיים בהודו לאישור רשמי, כזה שניתן כבר פעמים רבות בעבר להורים רבים, גם הומוסקסואלים, אבל הוא לא מקבלת אחד. הטיעון של השופט? "אם יסתבר שאחד האנשים שיושבים כאן הוא פדופיל או רוצח סדרתי, אלו דברים שהמדינה צריכה לבדוק". למעשה, השופט לא צריך לאשר כלום, הוא רק צריך להנפיק צו המורה על בדיקת אבהות, שתערך ע"י מעבדה ולא ע"י שופט (אופי)- אבל הוא מסרב. ובמשרד הפנים מסרבים לקבל בדיקות אבהות שנעשו בכל מקום מלבד תל השומר.
ימים יפים. בלא בושה מצהיר שופט שהומוסקסואלים הם בהסתברות גבוהה פדופילים או רוצחים סדרתיים. את זה אני מסיקה, כמובן, מהעובדה שזוגות הטרוסקסואלים שעוברים את התהליך הזה לא נחשדים בפדופיליה באופן נורמלי. ובכן, אם הטלנו בהומוסקסואלים את ההאשמה שהם, ככל הנראה, פדופילים שמן הראוי להרחיק מהם ילדים, אולי כדאי לחזור לסירוס בכוח של הומוסקסואלים וגם אנשים שחשודים במשכב זכר, רק כדי לוודא שהם לא ינסו להביא לעולם ילדים שאותם יוכלו לתקוף מינית לאחר מכן, אותם סוטי מין חולניים.
והאחרון שהכעיס אותי (לפחות, האחרון לפוסט הזה)- אתמול בלילה חזרנו מריצה, וגילינו על המעקה בכניסה לבניין כלוב לא גדול ובתוכו שרקן זהבהב ומדובלל, צלוחית עם פיסת מלפפון ישן, ואף בעלים נראה לעין. חיכינו קצת, אולי מישהו ישים לב שנפל לו כלוב עם שרקן מהכיס, ויחזור לקחת אותו הביתה, אבל כשאף אחד לא הגיע החלטנו להציל את השרקן המסכן מהתקף הלב הצפוי לו כשחתולי השכונה יגלו שהגיע טייק אוואי.
לקחנו אותו למעלה, ניקינו את הכלוב המטונף, הצענו את כל מגוון הירקות שהיה לנו במקרר (בנתיים היום גילינו שהוא הכי אוהב שיבולת שועל, ולא אוהב ברוקולי וקישוא בכלל), ויצאנו (וירטואלית) לחפש לו בית חם. בפחות מ-24 שעות קיבלנו פניה מ-4 אנשים שרצו להציע לו בית חם, ועוד שתי פינות חי שהיו מוכנות לאמץ אותו, ואני רוצה להודות מעומק הלב לכל מי שעזר לחפש לו בית, ובעיקר לאלה שהציעו להיות הבית הזה, ובפרט לילדה הקטנה שתקבל אותו מחר (וגם לקופי מעפן שבזריזות ורוב נחמדות עזר לי למצוא את הפרטים על הקמפיינים שהכרתי רק מהרדיו)
תודה- אנשים כמוכם מזכירים לי שיש עוד טוב בעולם.
אבל קשה היה לי להאחז בזיכרון הזה היום, כשבאור שמש מלא גיליתי שהשרקן החמוד לא מדובלל בכלל. פשוט גזזו לו את רוב הפרווה.
כל כך הרבה שנאה לא מוצדקת, רוע, בורות, גזענות.
מדינת ישראל יוצאת בשני בקמפיינים מקבילים- האחד מעודד אותנו לקנות מוצרים מתוצרת ישראל, השני - לא לשכור את שירותי העובדי הזרים ש"לוקחים עבודה מישראלים".
הקמפיין לקניה כחול לבן מרגיז אותי משתי סיבות- הראשונה היא הקריאייטיב שלו: "אם תקנה כחול לבן- כולם בעצם עובדים בשבילך". או אם לצטט במדוייק:
מי מאיתנו לא היה רוצה להיות בוס גדול?
שמעסיק את כל המדינה?!
עכשיו - זה אפשרי!
כשאנחנו קונים מוצרים כחול לבן,
אנחנו תורמים ליצירת מקומות תעסוקה חדשים,
ככה שכולם בעצם עובדים אצלינו...
אני לא רוצה שכולם יעבדו בשבילי. אני חושבת שזו פניה שמכוונת למכנה המשותף הנמוך ביותר- הרי הסטיגמה הכי חזקה שלנו על עצמנו זה שאנחנו שונאים להיות פראיירים. אם ככה, אומר לנו הקמפיין הזה, צריך לשכנע את הישראלי הממוצע שאפילו אם הוא משלם יותר עבור מוצר מתוצרת ישראלית- זה לא כי הוא פראייר, אלא כי הוא גבר-גבר-מאצ'ו-מאצ'ו וכולם עובדים בשבילו. מדגדג לכם את האגו, לשמוע שכולם עובדים בשבילכם?
טוב, זה לא עובד עלי. אני קונה תוצרת ישראלית, אבל מה היא תוצרת ישראלית, בעצם? הטריקו שמייצרים בסין? והאם יבואנים הם לא אזרחי ישראל ש"עובדים בשבילי"?
טוב, אני באמת קצת מתממת. הרי בגבולות מסויימים כולנו יודעים מהי תוצרת ישראלית- רק שלא תמיד אפשר להשיג אותה. או כדאי.
וזו הנקודה השניה שבה הקמפיין הזה מרגיז אותי- אני שומעת הרבה דיבורים על איך מן הראוי שמשרדי הממשלה, צה"ל, המשטרה ועוד גורמים רשמיים של המדינה, צריכים להיות מחוייבים (ושמעתי גם טענות על להיות מחוייבים על פי חוק) לקנות רק תוצרת ישראלית. ובעולם אידאלי, זה היה עובד. בעולם אידאלי היינו יכולים להיות "מדינה קטנה, מתחמקת מצרה, את הכתובת לא תמצא, היא שמורה בתוך קופסא"- לא יצוא ולא יבוא, היינו מספקים את צרכנו וזהו. אבל נו, נפט, ונו, קפיטליזם, וכסף ו... זה לא עובד ככה.
אם צהל יקנה את המדים אצל יצרני טקסטיל בארץ, יווצר לו חור בתקציב. חור בתקציב של משרד הביטחון הופך באופן דיי מיידי לחוק בתקציבי משרד החינוך, הבריאות, איכות הסביבה. אבל אף אחד מהתומכים ברעיון לחייב את צה"ל לקנות מדים ביוקר לא מוכן להגיד בפה מלא- קחו את הכסף הזה ממשרד הבריאות, אפשר לקצץ קצת בסל התרופות, שממילא הפך למגרש השעשועים של "סגן" השר ליצמן. אבל את זה לא תשמעו, כי זה לא נשמע טוב. לבוא בהצהרות אידאולוגיות פטריוטיות- זה כן, אבל למצוא להן קיום במציאות- זה לא חיוני.
הקמפיין השני שהפריע לי, כאמור, הוא הקמפיין כנגד העסקה בלתי חוקית של עובדים זרים. גם כאן, כמו במקרה הקודם, הבעיה שלי היא קודם כל ובעיקר בקריאייטיב. כשהקמפיין מביא לנו את נעה, סטודנטית לחינוך מיוחד, רני, חייל משוחרר, ואלי, אבא ל-4 ילדים, תחת הססמא "אל תפגעו בפרנסה שלנו, אל תעסיקו עובדים זרים באופן בלתי חוקי" - הוא מעביר את המסר הדמגוגי ביותר שאפשר.
הרי את הססמא "הם לוקחים את מקומות העבודה שלנו" שמענו כבר בכמה משטרים עגומים, לא?
עובדים זרים עם היתרי עבודה עובדים בסיעוד, בחקלאות ובבניין. עד לפני 20 שנה, ואפילו פחות, ערבים פלסטינאים עשו את העבודות האלה (לפחות החקלאות והבניין, אל תתפסו אותי במילה לגבי הסיעוד). אז שלא יספרו לי שעובדים זרים זו בעיה- תמיד היה מישהו אחר שיעשה בשבילנו את קטיף התותים. אז הסכמנו, אכן, עובדים זרים חוקיים הם לא בעיה, נכון? אבל גם כאן הם "לוקחים את העבודה שלנו".
באתר של רשות האוכלוסין, ההגירה ומשטר הגבול מפורסמות שאלות נפוצות. אחת מהן (והתשובה לה) הן כדלקהמן:
9. אני לא חושבת שישראלים יסכימו לעבוד בתחומים שבהם מועסקים עובדים זרים. למה אתם חושבים שהרחקת עובדים זרים תביא לכניסתם של עובדים ישראלים לתחום?
תשובה:
ניסיון העבר מלמד כי כשהופחתו מספר המכסות לעובדים זרים בענפים שונים, למשל בתחום הבנייה, עלה מספר המועסקים הישראלים.
ישראלים רבים עובדים בעבודות כפיים ומרוויחים את לחמם בכבוד. אבל כשמעסיקים בוחרים להעסיק, בניגוד לחוק, עובדים זרים לא חוקיים בשכר נמוך וללא תנאים סוציאליים, השכר של עובדים ישראלים בענף נפגע ולכן לא "משתלם" להם לצאת לעבודה בתחום זה.
מדינת ישראל לא יכולה לעמוד מנגד כשמקום עבודה של ישראלים נגזל וכששכרם נשחק בעקבות העסקת עובדים לא חוקיים.
היגיון עקום. השאלה לא מנוסחת דוקא לעובדים זרים לא חוקיים, וגם לא התשובה כולה. מצד אחד, אומרים ברשות האוכלוסין, שכשהופחתו מספר המכסות לעובדים זרים- עלה מספר הישראלים בעבודות אלה. ובכן, מכסות מדברות על עובדים זרים חוקיים, הלא כן? אם כן, מן הראוי שכדי להגדיל את היצע המשרות לעובדים ישראלים- תקטין מדינת ישראל את המכסה לעובדים זרים.
אה! מיד אחר כך מגיע הטוויסט: המעסיקים שבוחרים להעסיק בניגוד לחוק הם אלה שמביאים לירידה במשכורות ולכן ישראלים לא רוצים את אותן העבודות. אם כן, מן הראוי שמדינת ישראל תפקח ביתר תשומת לב על מעסיקים בתחומים שבסיכון גבוה לעשוק את העובדים בה- למשל בניה- כדי לוודא שהעובדים, הזרים והישראלים גם יחד, מקבלים את מלוא זכויותיהם. זו לא השכנה מלמטה שמעסיקה עובדת זרה בניקיון ב40 שקל לשעה (דבר שאני לחלוטין לא תומכת בו, והוא נוגד את החוק)- שגורמת לכך שישראלים לא ימצאו עבודה. אלה המעסיקים הגדולים ששוברים את שוק העבודה עם חוסר הרצון שלהם לשלם משכורת אמיתית.
ולבסוף, מדינת ישראל לא תעמוד מנגד כשזכויות אזרחיה נרמסות! לא! ישראל תלחם ברוב עוצמה ובשם הצדק כנגד כל המנסים לגנוב את העבודה שלנו (מישהו כבר זיהה את הציטוט מסאות'פארק?)
ולשם כך, מדינת ישראל מוכנה להשתמש בתעמולה שפונה לרגש האחווה הבין-ישראלית, לרתיעה שכולנו, אפילו הפלורליסטים ביותר, נרגיש כנגד זרים, אל המצפון הפטריוטי שלנו. ובמקום הקמפיין המכובד וההוגן שהיה בעבר, שהבהיר בבירור וללא פאתוס שהעסקת עובד זר בלא אישור היא עברה, גם בניקיון בתים, גם בסיעוד, וגם בכלל- אבל לא תקפה כל עובד זר באשר הוא, והטילה בו את האשמה לאבטלה כולה- במקום הקמפיין ההוא, בחרו לסחוט מאיתנו דמעות בעבור נעה, רני ואלי.
הדבר הבא שהקפיץ לי את לחץ הדם היה הסיפור על דן גולדברג. גולדברג- בן 42, בעלים של מסעדה ו, רחמנא ליצלן, הומו, הביא לעולם תאומים באמצעות אם פונקדאית בהודו. זה הליך מוכר, שנאלצים לעשות הומוסקסואלים רבים- כי המדינה לא מאפשרת לרווקים להשתמש באם פונדקאית ישראלית. ההליך יקר, ארוך אבל מוכר- ובסופו- בדיקת אבהות שדורש משרד הפנים כדי לאפשר את כניסת הרך הנולד (במקרה של גולדנברג- תאומים) אל ישראל.
רק שמשהו השתבש כאן. גולדנברג מחכה כבר חודשיים בהודו לאישור רשמי, כזה שניתן כבר פעמים רבות בעבר להורים רבים, גם הומוסקסואלים, אבל הוא לא מקבלת אחד. הטיעון של השופט? "אם יסתבר שאחד האנשים שיושבים כאן הוא פדופיל או רוצח סדרתי, אלו דברים שהמדינה צריכה לבדוק". למעשה, השופט לא צריך לאשר כלום, הוא רק צריך להנפיק צו המורה על בדיקת אבהות, שתערך ע"י מעבדה ולא ע"י שופט (אופי)- אבל הוא מסרב. ובמשרד הפנים מסרבים לקבל בדיקות אבהות שנעשו בכל מקום מלבד תל השומר.
ימים יפים. בלא בושה מצהיר שופט שהומוסקסואלים הם בהסתברות גבוהה פדופילים או רוצחים סדרתיים. את זה אני מסיקה, כמובן, מהעובדה שזוגות הטרוסקסואלים שעוברים את התהליך הזה לא נחשדים בפדופיליה באופן נורמלי. ובכן, אם הטלנו בהומוסקסואלים את ההאשמה שהם, ככל הנראה, פדופילים שמן הראוי להרחיק מהם ילדים, אולי כדאי לחזור לסירוס בכוח של הומוסקסואלים וגם אנשים שחשודים במשכב זכר, רק כדי לוודא שהם לא ינסו להביא לעולם ילדים שאותם יוכלו לתקוף מינית לאחר מכן, אותם סוטי מין חולניים.
והאחרון שהכעיס אותי (לפחות, האחרון לפוסט הזה)- אתמול בלילה חזרנו מריצה, וגילינו על המעקה בכניסה לבניין כלוב לא גדול ובתוכו שרקן זהבהב ומדובלל, צלוחית עם פיסת מלפפון ישן, ואף בעלים נראה לעין. חיכינו קצת, אולי מישהו ישים לב שנפל לו כלוב עם שרקן מהכיס, ויחזור לקחת אותו הביתה, אבל כשאף אחד לא הגיע החלטנו להציל את השרקן המסכן מהתקף הלב הצפוי לו כשחתולי השכונה יגלו שהגיע טייק אוואי.
לקחנו אותו למעלה, ניקינו את הכלוב המטונף, הצענו את כל מגוון הירקות שהיה לנו במקרר (בנתיים היום גילינו שהוא הכי אוהב שיבולת שועל, ולא אוהב ברוקולי וקישוא בכלל), ויצאנו (וירטואלית) לחפש לו בית חם. בפחות מ-24 שעות קיבלנו פניה מ-4 אנשים שרצו להציע לו בית חם, ועוד שתי פינות חי שהיו מוכנות לאמץ אותו, ואני רוצה להודות מעומק הלב לכל מי שעזר לחפש לו בית, ובעיקר לאלה שהציעו להיות הבית הזה, ובפרט לילדה הקטנה שתקבל אותו מחר (וגם לקופי מעפן שבזריזות ורוב נחמדות עזר לי למצוא את הפרטים על הקמפיינים שהכרתי רק מהרדיו)
תודה- אנשים כמוכם מזכירים לי שיש עוד טוב בעולם.
אבל קשה היה לי להאחז בזיכרון הזה היום, כשבאור שמש מלא גיליתי שהשרקן החמוד לא מדובלל בכלל. פשוט גזזו לו את רוב הפרווה.
