מאת ג`ונג צ`אנג וג`ון הלידיי, 860 עמודים, כולל מליון בבליוגרפיות ורשימות מרואיינים, הוצאה מעריב ודביר.
כשקניתי את הספר הזה, בהתקף טירוף הספרים הלפני אחרון שלי (היה מבצע 25 שקלים לספר במכלול, קניתי חמישה ספרים בידיעה מוחלטת שזה יחריב לי את תקופת הבחינות, מה שלא קרה בסוף) חשבתי על המשפט הזה:
החכמה ביותר היא זו שיודעת שאינה יודעת (ציטוט של, אני רק חצי מנחשת, סוקרטס), ואני אמנם לא החכמה ביותר, אבל אני בהחלט מודעת לתהומות הבורות שלי.
היסטוריה היא אחד הצדדים החלשים שלי. קל לי לזכור את העלילה, אבל קשה מאוד לזכור תאריכים, ורוב הידע ההיסטורי שלי מבוסס על רומנים-היסטורים, או על לימודי החובה בתיכון, שני מקורות לא לחלוטין אמינים.
וכשזה מגיע לסין, אפשר לסכם את מצבי לפני כ-3 חודשים בצורה באה:
1. אני לא יודעת שום דבר על סין, ועוד פחות מזה על סין אחרי מלחמת האופיום.
2. יש לי איזה רושם מעורפל שמאו = רע, אבל אני לא יודעת מאיפה,ומנגד יש לי גם רושם מעורפל שקראתי איפשהו שהיום רמת האנאלפבתים בסין היא מזערית, אז אולי בעצם היה משהו טוב בשלטון הזה.
3. ברור לי שצריך להבין משהו על סין כדי להבין משהו על טיבט, וזה מאוד מעניין אותי (בעיקר עכשיו, אחרי שלמדתי בקורס גרמנית עם בחורה טיבטית ויצא לנו לדבר קצת).
כמובן שכל הסיבות הנ"ל הובילו אותי לקנות את הספר, בצירוף של ביקורת זכורה למחצה שהיללה, וחוסר השליטה העצמית שלי בקרבת ספרים.
כשהתחלתי לקרוא את הספר, אחרי שכבר הספקתי להגיע לגרמניה ולהתחיל להתמקם פה (וגם לסיים עוד 3 ספרים לפני כן), מיד נשבתי.
כן, זו ביוגרפיה רצינית, לא פשוטה ובנושאים לא קלים- אבל כתובה בהרבה מאוד כישרון, כך שהקריאה עצמה מאוד קלה, ולמרות שלא היה לי קל- בבוקר לקרוא על היטלר ועל מחנות ריכוז בשביל העבודה, בערב לקרוא על מאו- גם לא יכולתי להפסיק.
הרושם המעורפל שהיה לי היה כנראה נכון- מאו, מנהיגה הבלעדי של המפלגה הקומוניסטית הסינית, שבינו לבין האידאולוגיה הקומוניסטים יש רק רצוןבשלטון ובכוח, היה דיקטטור שמעמיד בצל את היטלר ואת סטלין ביחד.
70 מליון סינים נהרגו בעיתות שלום תחת לשטונו.
הביוגרפיה המדהימה הזו, שנדרשו 10 שנות מחקר ועבודה כדי ליצור אותה, עוברת שלב אחרי שלב, מרגע הולדתו, תחילת הקשר עםהמפלגה הקומוניסטית, ביסוס מעמדו כשליט בלעדי ולבסוף השלטון (חסר הרחמים וההיגיון) על סין היבשתית, שבמהלכו עשרות מליוני סינים מתו ברעב, בשנים שהן היבול עלה על הממוצע, כדי שמאו יוכל ליצא את האוכל הזה לארצות אחרות,כמתנה, בניסיון להפוך לשחקן ראשי בזירה הבינלאומית.
כל מה שרציתי לדעת על סין הקומוניסטית בתקופת מאו, והרבה מאוד שניתן להשליך מכך על סין הקומוניסטית בתקופתנו (אחרי שרוב הפעולות של מאו נמחקו בוטלו או תוקנו, אבל הוא עדיין מהולל ונתפס כשליט אדיר וגיבור), והרבה יותר, בספר שהוא אמנם לא קצר, וגם בנושא לא קל, אבל מרתק ושווה כל רגע. הרבה מאוד גם על יחסים בין מדינות שונות לבין סין - הרגשתי שאני לומדת משהו בכל עמוד.
והשאלות הרגילות- איך אף אחד לא התמרד בהתחלה? ואיך מתייחסים למישהו שתמך במאו לאורך 30 שנים בפעולות מחרידות של דיכוי, עינויים ורצח, ורק אז התחיל להתנגד לו ונרצח גם הוא? ומה היה במאה העשרים שעודד דיקטטורות, והאם אנחנו במצב טוב יותר היום?
המלצה חמה חמה חמה לכל מי שהיסטוריה מעניינת אותו, ויחסים בינלאומיים, והמין האנושי.
כשקניתי את הספר הזה, בהתקף טירוף הספרים הלפני אחרון שלי (היה מבצע 25 שקלים לספר במכלול, קניתי חמישה ספרים בידיעה מוחלטת שזה יחריב לי את תקופת הבחינות, מה שלא קרה בסוף) חשבתי על המשפט הזה:
החכמה ביותר היא זו שיודעת שאינה יודעת (ציטוט של, אני רק חצי מנחשת, סוקרטס), ואני אמנם לא החכמה ביותר, אבל אני בהחלט מודעת לתהומות הבורות שלי.
היסטוריה היא אחד הצדדים החלשים שלי. קל לי לזכור את העלילה, אבל קשה מאוד לזכור תאריכים, ורוב הידע ההיסטורי שלי מבוסס על רומנים-היסטורים, או על לימודי החובה בתיכון, שני מקורות לא לחלוטין אמינים.
וכשזה מגיע לסין, אפשר לסכם את מצבי לפני כ-3 חודשים בצורה באה:
1. אני לא יודעת שום דבר על סין, ועוד פחות מזה על סין אחרי מלחמת האופיום.
2. יש לי איזה רושם מעורפל שמאו = רע, אבל אני לא יודעת מאיפה,ומנגד יש לי גם רושם מעורפל שקראתי איפשהו שהיום רמת האנאלפבתים בסין היא מזערית, אז אולי בעצם היה משהו טוב בשלטון הזה.
3. ברור לי שצריך להבין משהו על סין כדי להבין משהו על טיבט, וזה מאוד מעניין אותי (בעיקר עכשיו, אחרי שלמדתי בקורס גרמנית עם בחורה טיבטית ויצא לנו לדבר קצת).
כמובן שכל הסיבות הנ"ל הובילו אותי לקנות את הספר, בצירוף של ביקורת זכורה למחצה שהיללה, וחוסר השליטה העצמית שלי בקרבת ספרים.
כשהתחלתי לקרוא את הספר, אחרי שכבר הספקתי להגיע לגרמניה ולהתחיל להתמקם פה (וגם לסיים עוד 3 ספרים לפני כן), מיד נשבתי.
כן, זו ביוגרפיה רצינית, לא פשוטה ובנושאים לא קלים- אבל כתובה בהרבה מאוד כישרון, כך שהקריאה עצמה מאוד קלה, ולמרות שלא היה לי קל- בבוקר לקרוא על היטלר ועל מחנות ריכוז בשביל העבודה, בערב לקרוא על מאו- גם לא יכולתי להפסיק.
הרושם המעורפל שהיה לי היה כנראה נכון- מאו, מנהיגה הבלעדי של המפלגה הקומוניסטית הסינית, שבינו לבין האידאולוגיה הקומוניסטים יש רק רצוןבשלטון ובכוח, היה דיקטטור שמעמיד בצל את היטלר ואת סטלין ביחד.
70 מליון סינים נהרגו בעיתות שלום תחת לשטונו.
הביוגרפיה המדהימה הזו, שנדרשו 10 שנות מחקר ועבודה כדי ליצור אותה, עוברת שלב אחרי שלב, מרגע הולדתו, תחילת הקשר עםהמפלגה הקומוניסטית, ביסוס מעמדו כשליט בלעדי ולבסוף השלטון (חסר הרחמים וההיגיון) על סין היבשתית, שבמהלכו עשרות מליוני סינים מתו ברעב, בשנים שהן היבול עלה על הממוצע, כדי שמאו יוכל ליצא את האוכל הזה לארצות אחרות,כמתנה, בניסיון להפוך לשחקן ראשי בזירה הבינלאומית.
כל מה שרציתי לדעת על סין הקומוניסטית בתקופת מאו, והרבה מאוד שניתן להשליך מכך על סין הקומוניסטית בתקופתנו (אחרי שרוב הפעולות של מאו נמחקו בוטלו או תוקנו, אבל הוא עדיין מהולל ונתפס כשליט אדיר וגיבור), והרבה יותר, בספר שהוא אמנם לא קצר, וגם בנושא לא קל, אבל מרתק ושווה כל רגע. הרבה מאוד גם על יחסים בין מדינות שונות לבין סין - הרגשתי שאני לומדת משהו בכל עמוד.
והשאלות הרגילות- איך אף אחד לא התמרד בהתחלה? ואיך מתייחסים למישהו שתמך במאו לאורך 30 שנים בפעולות מחרידות של דיכוי, עינויים ורצח, ורק אז התחיל להתנגד לו ונרצח גם הוא? ומה היה במאה העשרים שעודד דיקטטורות, והאם אנחנו במצב טוב יותר היום?
המלצה חמה חמה חמה לכל מי שהיסטוריה מעניינת אותו, ויחסים בינלאומיים, והמין האנושי.
