זה בסדר להיות שרמוטה

לכל אחד מאיתנו יש כמה הרגלים שקצת מביך אותנו להודות בהם (בלי סיבה אמיתית). אצלי, זה בדרך כלל דברים שהם מאוד בחורתיים (או לשחק ב foursquare, אבל זה סיפור אחר), ומדי פעם הפמניסטית הפנימית שלי מרימה גבה נוזפת. מה זה בחורתי? ובכן, אני מקפידה על לק לציפורניים, למשל. ואני צובעת את השיער בורוד. ורוד! מי היה מאמין.

אחד מההרגלים המעט-מביכים-עבור-הפמניסטית-הפנימית הוא לצפות בסרטונים של jenamarbles. אם אתם לא בנות 15 ביוטיוב, יש סיכוי שלא תכירו אותה (אבל הוא לא כזה גדול, כי היא הבחורה הכי נצפית ביוטיוב בימינו, מסתבר).
היא מעלה סרטונים משעשעים, קלילים ומטופשים, עם מדי פעם הבזקה של מחשבה פמניסטית מוצלחת.

אבל הסרטון האחרון שלה גרם לי להרגיש מאוד לא בנוח:

בקצרה, למי שמתעצל לצפות (ובאמת שלא תפספסו איזה תובנה עמוקה אם לא תראו את הסרטון כולו)- ג'נה תוהה על התנהגות של שרמוטות. בפרט, היא טוענת ששרמוטות (=בחורות שמקיימות יחסי מין עם מישהו שאינו פרטנט קבוע וכחלק ממערכת יחסים) הן טיפשות וחסרות ביטחון עצמי. וגם, החברים של שרמוטות הם חרא חברים אם הם לא מונעים מהן לשכב עם גברים אקראיים.

היא גם מניחה שכל שרמוטה א.לא משתמשת באמצעי מניעה ב.לא חושבת על המעשים שלה וג. טיפשה. אה, וצריכה שיצילו אותה.

כלומר, אם את שרמוטה, את כמובן בהכרח שיכורה, ולכן צריכה שמישהי (בפרט, מישהי עם רמה מוסרית גבוהה יותר), תזכיר לך שאת בעצם צריכה "לשמור על עצמך". ואז תזכרי. וכמובן שתמנעי מיד מלקיים יחסי מין עם גברים, מלבד האחד והיחיד.


עכשיו, יורז טרולי היא כמובן לא היחידה שלא אהבה את מה שהשתמע (אתם יכולים להציץ כאן על סיכומון של כמה סרטוני-תגובה מאוד מוצלחים שהועלו לרשת), אבל זה כמובן לא אומר שאני לא יכולה (וצריכה) לתרום לדיון. במילים אחרות, זה הבלוג שלי, ואין שום דבר שתוכלו לעשות כדי למנוע ממני לדבר עם עצמי.


שרמוטה היא מילה מאוד, מאוד שלילית, שהמטרה היחידה שלה היא להשפיל נשים. גברים שמקיימים יחסי מין הם לא "שרמוטים", הם "גברים". 
ובכן, גם נשים שמקיימות יחסי מין הן לא פחותות מוסרית.

הרבה מהדיון האינטרנטי סבב סביב הרמיזה של ג'נה שאת שרמוטה אם ורק אם את שיכורה, ושאם את שיכורה לחלוטין ושוכבת עם מישהו בלי להבין מה שאת עושה- את שרמוטה. ובכן, לא. אם את שיכורה לחלוטין ולא מבינה מה את עושה, זה אונס.
חברים, זה לא כזה קשה. הבחורה לא מסוגלת ללכת בקו ישר? היא שיכורה מדי. היא לא מסוגלת להגיע לבית שלה לבד? היא שיכורה מדי. היא מקיאה לך על הנעלים ו\או מתעלפת? היא שיכורה מדי.
היא ממש בקטע, וממש מוצלחת וממש סקסית? קח את מספר הטלפון שלה ותתקשר למחרת. אם היא באמת ממש בקטע, היא תהיה בקטע גם לא שיכורה, ולא יפלו לך הביצים אם תחכה יום. מבטיחה!
אם היא שיכורה לחלוטין, היא לא שרמוטה, היא נאנסת. ברצינות, אני לא מבינה למה זה בכלל נושא לדיון.


אבל אני דוקא לא רוצה לדבר איתכם (רק) על האם לשכב עם בחורה שיכורה לחלוטין זה אונס (כן, זה אונס).
אני רוצה לדבר איתכם על הבחורות הפיכחות לחלוטין שבוחרות, במודע, לקיים יחסי מין. רחמנא ליצלן.

חבר'ה, סקס הוא לא משהו רע. הוא לא משהו לא מוסרי.
הוא לא משהו רע כשגברים עושים אותו, והם צריכים לעשות אותו עם מישהו, ואם נניח שלא כל הגברים מעוניינים לעסוק בסקס עם גברים אחרים, אנחנו חייבים להניח שלפחות חלק מהסקס הזה שמתקיים לו כל הזמן, כולל נשים בתוכו.

עכשיו כשהסכמנו שנשים עושות סקס עם גברים, וגברים שעושים סקס הם אחלה, אנחנו חייבים לשאול את עצמנו- למה נשים שעושות סקס הן לא אחלה?

בחברה מוכוונת גברים, סקס הוא עוד כוח. הגבר אמור להיות זה שלוקח, האישה היא זו שנותנת. הוא משכנע, היא מוותרת. הוא נהנה, היא מסתכלת על התקרה ונאנחת על גוונים של בז'.
אבל אישה שמחפשת סקס, היא משהו אחר לגמרי. יש פה ערעור של תפקידים מגדריים שכולנו גדלנו עליהם. אישה! שרוצה סקס! אללי!
אישה שמקיימת יחסי מין עם גברים (על בסיס קבוע או אקראי, אבל לא בזוגיות מונוגמית הטרוסקסואלית) היא תמיד הפרעה לסדר הנכון של דברים.
שזה תיאור של המצב, אבל לא עונה על השאלה "למה זה ככה?".
למה? ובכן, כי אנחנו חבורה של קופים לא מפותחים שלא מסוגלים להתמודד עם העובדה שמוסר מלפני 5000 שנה הוא לא בסיס סביר לחברה מודרנית.


הבעיה שלי עם הסרטון של ג'נה מתחילה עוד לפני שהיא מפספסת את ההבדל בין סטוץ ואונס. הבעיה שלי היא בהנחה הבסיסית שלה- שזוגיות מונוגמית היא הבחירה המוסרית והנכונה היחידה, ושאם אין לך אחת כזו, בין אם זה כי את לא רוצה אחת, או כי לא מצאת אותה- את צריכה להימנע מלקיים יחסי מין. כלומר, את יכולה למעוד פעם או פעמיים ולשכב עם מישהו, וזה יהיה גבולי, אבל אם את עושה את זה באופן קבוע- משהו בך לא בסדר.
את סחורה פגומה.

ובכן, לא.
גם לנשים מותר לרצות לקיים יחסי מין. גם לנשים שאינן בזוגיות מותר לרצות לקיים יחסי מין.

ברגע שאנחנו מתייחסים לאישה שמקיימת יחסי מין כ"שרמוטה", אנחנו מיד מפרידים אותה משאר הנשים. נשים אחרות אפשר לאנוס (ואל תתחילו בכלל לדבר איתי על מי אונס נשים "הגונות". רמז: זה לא האנס המפחיד שמזנק מהשיחים בחושך), אבל שרמוטה היא אחת שמבקשת את זה (אגב, זה נכון כפליים כלפי תלונות של זונות על אונס. זונה היא הרבה יותר בזוייה משרמוטה, ולכן אי אפשר לאנוס זונות </סרקזם>).
 כשאנחנו מתייחסים למישהי בתור שרמוטה אנחנו מצמצמים את הבחירות שלה, את האישיות שלה ואת רצון שלה לנקודה אחד ויחידה: היא שוכבת עם גברים!


עכשיו, אני יודעת שזה קצת נאיבי מצידי- שלא לדבר על הגוון הניו-אייג'י הבזוי- אבל אני בהחלט מאמינה שמילים יוצרות מציאות. כשאני בוחרת להתייחס לבחורה אחרת במילים כאלה, אני יוצרת סביבה שבה זה אפשרי וסביר לשפוט נשים על בסיס התדירות שהן מקיימות יחסי מין, וכמות הפרטנרים שלהן. ואם זה המדד לשוויה של אישה, אז אני במו פי (או מקלדתי) יוצרת סביבה שבה אישה שמקיימת יחסי מין ראויה לפחות כבוד, פחות הערכה ופחות הגנה, גם חוקית. לא יודעת אם שמתם לב, אבל גם שוטרים ושופטים הם בני אדם, ומושפעים מתפיסות חברתיות.
slut shaming, כפי שזה נקרא באנגלית הוא חלק מהמנגנון המזין-את-עצמו לשמור על תפקידים מגדריים מדכאים*, ולגרום לנשים להרגיש כאילו הן שוות פחות אם הן מעוניינות לשכב עם גברים. זה מתבטא גם בחפירה התקשורתית הקבועה בחייה של כל מתלוננת אונס- מה היא לבשה, כמה היא שתתה, והאם היא שרמוטה, כי אולי זה לא היה אונס באמת. וזה מתבטא גם ביכולת של מישהי להתלונן על אונס.
וזה מתבטא גם, ואולי בעיקר, בחוסר היכולת של נשים, לעיתים לא רחוקות, להודות שהן רוצות סקס, ולפעמים הן רוצות סקס אפילו כשהן לא בקשר זוגי


שום התנהגות מינית אינה מצדיקה אונס. אין לאונס תירוצים, ואין לו הקלות. וגם בחורה שאוהבת סקס יכולה וצריכה וראויה לבחור עם מי היא רוצה לעשות את הסקס הזה.

 ויותר מזה- סקס הוא חלק מהחיים. אין היגיון בלשכנע נשים שהערך שלהן ביחס הפוך למספר הפרטנרים שהיו להן, אין היגיון בלגרום לנשים להתבייש בהחלטות שלהן ואין היגיון לקרוא להן בשמות גנאי על מעשה שהוא טבעי ואנושי (ומותר לגברים).



בנימה אישית, אני רוצה לציין שמעולם לא שאלתי פרטנר (בין אם זמני או קבוע) עם כמה נשים הוא שכב. זה מעולם לא נראה לי כמו נושא עקרוני.
ומסתבר שאני בוחרת את הפרטנרים שלי בקפידה המספקת, כי אף אחד מהם מעולם לא שאל אותי את השאלה הזו, ומעולם לא הייתי צריכה להגיד לבחור שאם אכפת לו מדבר כזה, אני כנראה בכל מקרה לא רוצה אותו, כבן זוג או כפרטנר זמני. בין אם התשובה שלי היא 3 או 13 או 3000, אני נשארת אותו אדם. הערך שלי כאדם לא משתנה בגלל מספר הגברים ששכבתי איתם, או מספר הגברים שסירבתי לשכב איתם.

*תפקידים מגדריים מדכאים הם מדכאים גם לגברים. תחשבו כמה היה לגברים יותר נוח ונעים אם הם לא היו צריכים תמיד להתחיל עם נשים,לשלם על המשקה או הדייט, להיות חזקים וקשוחים ונטולי רגשות וכו'. והם גם מדכאים במובן של "איזה דיכאון שאנחנו תקועים עם החרא הזה בראש שלנו".