יום שני, 4 ביוני 2012

כמה מילים על שכונת האולפנה

 
דיסקליימר: אני משתמשת בויקיפדיה כמקור ראוי לציטוטים. כן, היא תמיד מוטה כי מי שכותב את הערכים בויקיפדיה העברית זה אנחנו, האנשים שחיים בביצה המדברית הזו, אבל גם כל מקור מידע אחר שאני אגיע אליו יהיה מוטה (מישהו אמר הארץ-מקור ראשון- ישראל היום ולא קיבל?). אני מוכנה לשנות את דעתי בתמורה לסימוכין טובים יותר. בתיאוריה.


ברמה ההגיונית הבסיסית, אני לא באמת חושבת שחובה להרוס את שכונת האולפנה. אלה 5 בתים שנמצאים בתוך שכונה של התנחלות. אותו פלסטיני שהשטח שייך לו לא יוכל לעשות בו אף שימוש בכל מקרה, ומקובל בארץ וגם בעולם שאם נמכר שטח אדמה במרמה או בשגגה, והוקמו עליו מבנים בתום לב- לא הורסים כי אם מפצים את בעל האדמה. מדינת ישראל היתה יכולה לשלם לאותו פלסטיני פי 10 מערכו של שטח האדמה, להתנצל בפומבי וקבל עם ועולם על הטעות שנעשתה, ולסיים את הנושא. (וכל זאת תחת ההנחה שבדיון שמתנהל בבית המשפט בשאלה האם אותו עותר הוא אכן בעל הקרקע אכן יוכרע לטובתו, ותחת ההנחה [שאינה סבירה בעיני] שמדובר פה בתום לב מצד יזמי הבניה וראשי יש"ע). [1]

וכבר ניסחתי רשומה ארוכה ומפורטת על איך אני לפעמים מפתיעה את עצמי כשאני לא תומכת בצד של עצמי (הצד שלי הוא לא ימין או שמאל, הוא הצד שבו אין לי למי להצביע מזה 2.5 מערכות בחירות).
אבל ככל שאני קוראת יותר על שכונת האולפנה, וקראתי לא מעט בשביל לכתוב את הרשומה הזו, היא מעצבנת אותי יותר.
ראשית וכנראה הנדבך הבסיסי ביותר של דעתי- אני חושבת שמפעל ההתנחלויות כולו הוא רעה חולה, שאוכלת את כספי הציבור ללא שום תוצאה חיובית אפשרית. כבר כתבתי פסקה וחצי שמסבירה את עמדתי זו, אבל היות והיא תשכנע רק את המשוכנעים, והיות וזו לא מטרת הרשומה הזו, החלטתי למחוק אותה בלי להביט לאחור. אני אסתפק ב"נוגד את אמנת ז'נבה הרביעית באופן ברור ["המעצמה הכובשת לא תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית לשטח שכבוש על ידה"]  והוכח היסטורית כצעד מטופש שלעולם לא יוצא ממנו משהו חיובי".

יותר מזה- התנחלויות רבות נבנות בניגוד לחוקי המדינה, מקבלות איזה כסת"ח זמני, שהופך לכסת"ח קבוע כשמתברר שהריסה תעצבן את המצביעים הנכונים. [מתוך ויקיפדיה: מאז התחייבות ממשלת ישראל ב-1996 שלא לבנות התנחלויות חדשות, הוקמו שכונות חדשות בתוך התנחלויות ותיקות, וגם מאחזים רבים ביהודה ושומרון, רובם ללא היתר מסודר מהרשויות המוסמכות. עם זאת משרדי הממשלה שונים סייעו בהקמת מאחזים ובאספקת תשתיות. למרות התחייבות של ממשלות ישראל לפנות מאחזים אלו, פונו מאחזים מעטים בלבד וחלקם הוקמו מחדש לאחר הריסתם]
שכונת האולפנה נבנתה בניגוד לצו של המנהל האזרחי (ע"פ ויקיפדיה): "מיד לאחר תחילת הבנייה הוציא המנהל האזרחי צו סופי להפסקת העבודות ולהריסת הבנייה הבלתי חוקית מחוץ לשטח השיפוט של ההתנחלות בית אל וללא תוכניות מתאר"
ואוכלסה בניגוד לצו של בג"צ (ע"פ ויקיפדיה גם כן):
 "באוקטובר 2008, עמדו בשכונה 14 מבנים מאוכלסים ובהם חמשת המבנים המיועדים לפינוי(30 יח"ד)...באותו חודש הוגשה עתירה לבג"ץ בשם שני עותרים להוצאת צו ביניים וצו על תנאי. העותרים טענו לבעלות על הקרקע וטענו שהבנייה היתה ללא ידיעתם וללא הסכמתם. מכיוון שבירור בעלות הקרקע אינו נושא לבג"ץ, עבר ההליך לבית המשפט המחוזי והדיון הפותח צפוי להתקיים בחודש יולי 2012. באמצע נובמבר נתן בג"ץ צו ביניים למניעת אכלוס יחידות הדיור שטרם אוכלסו. ולמרות הפסיקה, הבתים אוכלסו ."

אבל יותר מכל העניינים הטכניים הפעוטים האלה של שלטון החוק, שכונת האולפנה היא ביטוי נוסף לכל מה שמושחת במערכת השלטון בארץ- מצד אחד  "במאי 2011 פרסמה המדינה הודעה כי "בנייה על קרקע פרטית תוסר בתוך שנה"" (החלטה שהביאה את בג"צ להגיד, סבבה, אז תטפלו בזה אנחנו נסגור את העניין בלי צו") , ומנגד בסוף 2011 העבירה המדינה לבג"צ חוו"ד: "ראש הממשלה ופורום השרים מבקשים לשקול מחדש את דרך יישום המדיניות עליה החליטו". כלומר, קודם הבטיחו שיהיה בסדר, אח"כ שינו את דעתם, ועל הדרך מחפשים לחוקק חוק עוקף בג"צ, כי חוקים הם רק נגד מי שאינו בשלטון באותו הרגע ומי שאינם נמנים על מקורבים. בג"צ נאלצו להסביר למדינה שבעניינים שכאלה- "בלי חרטות".

והנה אנחנו כאן עכשיו. המדינה התחייבה לבצע משהו, והיא משנה את דעתה (המדינה בתקופת הכהונה הנוכחית של נתניהו, כן? זה לא שהיו בחירות באמצע). בג"צ מסרב לאפשר למדינה לסגת מהצהרות רשמיות (כי אנחנו לא משחקים פה, גאד דאמיט!), ו- all hell breaks loose. ואף חבר כנסת ימני (שצוטט בתקשורת שאני נחשפת אליה, בפינת הדיסקליימר) לא חשב לסכן את כסאו ולהגיד "כן, זה נורא, זה נוגד את כל מה שאני מאמין בו, אבל נתנו מילה לבג"צ, אי אפשר עכשיו להתחרט ולחוקק חוקים שיכשירו את השרץ".
הציטוטים מפי נבחרינו, כדרכם לאחרונה בנושאים מנושאים שונים, מחרידים כל אחד בדרכו-
נתחיל, כרגיל, מהאיש שהבין את גודל הבעיה ראשון- ביבי: "מה שיחזק את ההתיישבות זו הבנייה בהתיישבות. על כל בית שייהרס נבנה עשרה חדשים". הוא דוקא באמת הבין שיש פה בעיה, לאומית ובינלאומית, והפתרון שלו הוא לצחוק על כולם- גם להרוס את הבתים (לחוסר שמחת הימנים), גם לבנות בתמורה 50 בניינים אחרים ביו"ש (לחוסר שמחת השמאל והקהיליה הבינלאומית ואמנת ז'נבה הרביעית) וגם להתפייט על חלומות באספמיה כמו הזזת 5 בניינים גדולים בשטח טרשי הררי (לחוסר האמון של כל בר דעת ובעיקר אדריכלים, מהנדסים ואנשים שלא קוראים מדע בדיוני).
ציפי חוטובלי אמרה "המאבק הוא לא על חמישה בתים, זה מאבק בדה-לגיטימציה המשפטית מול מפעל ההתיישבות. החלת חוק תכנון ובנייה על יהודה ושומרון, והפסקת המצב האבסורדי בו צריך לקבל אישור משר הביטחון על כל פעולה - נדרשים". היא מתעלמת מהעובדה שמדינת ישראל בחרה שלא להחיל את חוקי המדינה על שטחי יו"ש, ואי אפשר להחשיב את יו"ש כחלק ממדינת ישראל רק כשנוח לנו (כמובן, זו טעות נפוצה שהרבה מאוד ישראלים עושים, ואני מעריכה שרובם באמת לא מבין את הנקודה הזו פשוט כי היא מעולם לא הוסברה לנו כמו שצריך. נגיד בשיעור אזרחות, שבו מן הראוי היה לדון בשאלות קשות כאלה. עם זאת, אני מצפה מחברת כנסת להבין את המשמעות והחשיבות של שלטון החוק גם אם הוא מחבל באידאולוגיה הימנית שלה כרגע).

מירי רגב, כרגע הבנאדם הבזוי ביותר במדינה כולה מבחינתי, אמרה: "94 חברי כנסת בקואליציה זה יותר מתשעה שופטים בבג"ץ. חוקת הליכוד מדברת על ריבונות בכל השטחים. ההצעה כרגע מדברת על הליכה שמאלה מחוקת הליכוד". אכן, מירי, 94>9 אבל לא מנהלים דמוקרטיה בהצבעה דמוקרטית על "לאילו חלקים מהדמוקרטיה אנחנו הולכים להתייחס". זה הכל או כלום. בג"צ איננו מפלגה מתחרה- הוא כוח שנועד להגביל את הממשלה מלבצע צעדים שיפגעו באזרחים, שינגדו את החוק ואת עקרונות הדמוקרטיה ובכלל, יהווה איזון חוקתי לכוח של הממשלה. חוקת הליכוד, כבודה במקומו מונח כמובן, אינה חלופה לעקרונות החוק והדמוקרטיה, חמודה.

וכלאחר יד, זבולון אורלב חשף את הסיבה שהמתנחלים נאבקים במקל ובסרגל בנושא - זאת מכיוון ש"הפתרון שנתניהו מציע הוא בעייתי מאוד, כי הוא מאיים לא רק על שכונת האולפנה אלא גם על ישובים רבים אחרים שנמצאים באותו המצב"; הייתכן? האם יכול להיות שדו"חות שלום עכשיו, המצביעים בעקביות על כך שחלק ניכר מההתנחלויות בנויות על קרקע פרטית גזולה נכונים? די!   (מצוטט מהבלוג המצויין סדנא דארעא חד הוא )

הייתי יכולה לחיות עם השארת שכונת האולפנה, אם היא לא היתה דוגמא ומופת לזלזול חברי הכנסת בדמוקרטיה. כן, אני יודעת, אני שמאלנית, הרוב הוא ימני, כלומר שמותר לעשות כל מה שהימין תומך בו כי בדמוקרטיה הרוב קובע. רק שזה לא נכון (כי אני לא שמאלנית! אני שונאת את כולם במידה שווה!) . זו בדיוק המיס-קונספציה (תפיסה שגויה?) שיש לרוב האנשים על משמעות הדמוקרטיה. אני מוצאת את עצמי צריכה לחזור לנקודה הזו שוב ושוב לאחרונה- דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב, כי אז היא עריצות הרוב. דמוקרטיה היא גם כשזכויות הרוב מוגבלות ע"מ לאפשר קיום הוגן ושוויוני גם למיעוט, וכל הקבוצות במדינה צריכות לציית לאותם חוקים ואותם כללים ואותן נורמות של התנהגות דמוקרטית. כך שאפילו אם יש כרגע רוב ימני שרוצה להתעלם מהמגבלות החוקיות בדרך להגשמת האידאולוגיה שלו, זה עדיין יהיה לא דמוקרטי לעשות זאת. ואנשים דמוקרטים מכל קצוות הקשת הפוליטית אמורים להגיד- חוק עוקף בג"צ אסור שייתקיים, ולא משנות הנסיבות.
אני לא יודעת אם שכונת האולפנה תפונה בסוף. אני לא מאמינה לאף מילה של ביבי ברמה העקרונית, אבל הוא כבר אמר שהוא לא יפנה וגם שהוא כן יפנה את שכונת האולפנה, אז הניחוש שלכם טוב כמו שלי. אבל לא משנה מה תהיה ההחלטה, הסיבה לפינוי, מבחינתי, לא צריכה להיות כי ההתנחלויות הן פשע (ואני חושבת שהן פשע) ובזבוז כסף וחיי אדם (אני מאמינה שהן אכן כאלה) ולא כי הן על קרקע פרטית (ביודעין או בתום לב) אלא פשוט כי זה הופך להיות אבן בוחן לחוזק הדמוקרטיה. ובימים אלו, חוזק הדמוקרטיה הישראלית לא מי יודע מה מעורר אמון.

תוספת מאוחרת:
בנתיים חוק ההסדרה נפל, וטוב שכך. אבל מה שהולך לקרות עכשיו לא משמח בכלל. מצד אחד המתנחלים הולכים להבעיר את השטח על ה5 בתים האלה, ושוב נחזור לססמאות של הסתה נגד חיילים, ושוב נחזור לתחושה של מלחמת אחים וכל זה כדי שאחרי הפינוי נתניהו יבנה בהתנחלויות כאילו אין מחר, בזמן שאת הדיור-בר-השגה שועדת טרכטנברג המליצה עליו מיעדים בעיקר לחרדים. הרבה סיבות לכעוס, אבל לפחות אנחנו עוד דבקים ב(העמדת פנים?) שאנחנו דמוקרטיה.


[1] בנתיים גם הגעתי למסקנה שאפילו אם נאמין לכך שמדובר פה בבניה בתום לב על אדמה שנקנתה ממי שאינו הבעלים (נגיד, ילד בן 7, אם תהיתם, כך שכל נושא תום הלב פה  מוטל בספק), עדיין יש משהו מאוד לא נוח בכך שהמדינה תטען לתום לב בנושא שמשרת אינטרס פוליטי מאוד ספציפי. עדיין, פיצוי כספי שיהיה פי כמה וכמה מערך הקרקע האמיתי (או מתן קרקע חלופית באיכות דומה, אה-הא, ברור שזה יקרה...) יכול היה להיות פתרון סביר, אם המדינה שלנו לא היתה מתנהלת כמו רפובליקת בננות.

אין תגובות:

פרסום תגובה