יום רביעי, 23 בינואר 2013

למה חשוב לספור את הנשים בכנסת

יש לי דיי הרבה מה להגיד על הבחירות האלה, ואת הרוב ניתן לצמצם ל "אני שמחה שהליכודביתנו נחלש, אני שמחה שמרצ התחזקו, אני עצובה שקדימה, מאיר שטרית ומירי רגב נכנסו, ובכלל שהם קיימים, ואני מאוד סקפטית בנוגע לעתיד (ולישעתיד), בעיקר כי את כל מה שביבי מבטיח ללפיד בשניות אלה ממש, הוא כבר הבטיח ולא קיים בעבר הלא רחוק בכלל לשותפות קואליציוניות אחרות"
והיות ואפשר לצמצם את זה כל כך בקלות, ובעיקר היות ואחרים אמרו ואומרים את זה הרבה יותר טוב ומנומק ממני, אני אמשיך להיות הפמיניסטית המעוצבנת שאני.

אז למה זה חשוב לספור את הנשים בכנסת (וכשאני אומרת לספור, אני מתכוונת לפעולה החשבונית, ולא לביטוי שמשמעו ,להתייחס אליהן ברצינות, כי זה בכלל מד"ב)?

כי מסתבר שיש הרבה נשים וגברים שפשוט להצהיר "26 נשים בכנסת! איזו התקדמות! איזה צעד לעבר שוויון" נראה להם לא מספיק. או לא בסדר.
התמונה הזו (ודומות לה), שהסתובבה היום בפייסבוק, ספגה דיי הרבה מטחי בוז, מגברים ונשים, פמיניסטים ושובניסטיות וגם באמצע.


כי הרי מבין הנשים האלה,  יש כמה שאני לא סובלת, כמה שאני בזה להן, כמה שאני מתביישת בעובדה שאנחנו קיימות על אותו מרחב זמן חלל, אז למה שאני אתגאה בזה שהן בכנסת, רק כי הן נשים?
 (נגיד, ציטוט מדיון פייסבוקי: "זה בדיוק מה שמפריע לי אצל פמיניסטיות רדיקליות. כשהופכים את זה לאישיו נפרד (ולא לנושא שמשולב בכל שאר הנושאים שצריכים להיות באג'נדה) מפספסים הרבה דברים די עקרוניים..."). 
<סרקזם> כי רק פמיניסטיות רדיקליות (=שונאות גברים, שעירות, אלימות, לא רציונליות) יכולות לשמוח פשוט על עצם נוכחותן של נשים במרחב הציבורי. החצופות!</סרקזם>

ובאותה הצורה, כשסחטתי מעצמי מחמאה ליאיר לפיד, על כך ש 8 מתוך 19 אנשי הרשימה שלו הן נשים, מיד הטיחו בי שאין שום סיבה לשמוח מזה, הן כולן חדשות וחסרות ניסיון, ואין שום הבטחה שהן יהיו שוות משהו כחברות כנסת, וכך שאין מה להתלהב מהעובדה שהן שם, רק כי הן במקרה נשים, וזה לא אמור לשנות מה המין שלהן, רק המעשים.

ובכן, זה משנה.
תסתכלו על חברי הכנסת שלכם (עכשיו תסתכלו עלי וכו'). הרי אין שום סיכוי שאתם חושבים  שכל 94 חברי הכנסת הגברים הם מכובדים, איכותיים, רציניים, אנשי מעשה.
יודעים מה, בואו ניקח רק את חברי הכנסת שחוזרים לכהונה נוספת- אנחנו כבר יודעים שרובם הגדול עושים עבודה בינונית לכל היותר. האם משנה לנו האם הם גברים או נשים? לכאורה לא. אבל רובם המכריע גברים. למה?


זה אפילו יותר מובן מאליו אם אני אזמין אתכם להסתכל על חברי הכנסת החדשים וניקח את יש עתיד כדוגמא נוחה לצורך הדיון: יאיר לפיד מביא איתו עוד 18 אנשים, כולם, לבחירתו ומתוך אידאולוגיה- חסרי ניסיון. האם יש סיבה להניח שנשים יהיו טובות או גרועות יותר מגברים בתפקידן כחברות כנסת טריות מהמאפיה? ובכן, כנראה שלא. למעשה, סביר להניח שגם אצל הנשים, הרוב המכריע יהיו בינוניות וחסרות ברק והנעה פנימית. וזו בדיוק הסיבה שההחלטה של לפיד לבחור ש(כמעט) מחצית מההימורים שלו על חברי כנסת חדשים יהיו הימור על נשים היא כל כך ראויה לשבח. כי זה לא מובן מאליו, בישראל (וברוב העולם, אבל אצלנו עוד פחות), שאם לנשים יש את אותו סיכוי להיות פלופ כמו לגברים, צריך לבחור נשים באותה מידה כמו גברים. למעשה, אני כל כך מופתעת מזה לטובה, שאני נותנת ללפיד חצי נקודה על זה וזה עולה לי יותר משזה עולה לכם, תאמינו לי.
כי יש איזו תחושה עמומה מכעיסה שאישה צריכה להיות סופר-מוצלחת כדי להצדיק את העובדה שהיא בכנסת, אחרת הפמיניסטיות צריכות מיד להוקיע את קיומה. ושאם מהמרים על מישהו חסר ניסיון, שזה יהיה גבר, כי גברים זה הנורמה. אישה לעומת זאת, צריכה להוכיח לנו שהיא ראויה לאמון שניתן בה, ושתוכיח את עצמה קודם, כי אחרת אנחנו מעדיפים לבחור איזה גבר.


ובכן, אני לא אשתתף במשחק הזה.
אני אבוז לחברות כנסת שראויות לבוז בדיוק כפי שאני בזה לחברי כנסת גברים שראויים לבוז, אבל אני אמשיך להריע בכל פעם שמספר חברות הכנסת יגדל- כי אני רוצה שיתנו לנשים את האפשרות להיות טובות או גרועות בתפקידן, בדיוק כמו לגברים. אני רוצה שיהיו 61 חברות כנסת, כי אנחנו 51% מהאוכלוסיה (עיגלתי, אל תתקטננו!), ואני רוצה שלנשים תהיה האופציה להיות סתם, גרועות, כי במקרה חלק מהאוכלוסיה תמיד גרוע. ושחלקן יהיו טובות, וזה לא יהיה קשור למגדר שלהן.



ועל הדרך כתבה מירב מיכאלי את הסטטוס הבא:
"התקשורת נלהבת ממספר שיא של נשים בכנסת, שהוא... 26!!! וואו, מה אתן/ם אומרות/ים, 26 מתוף 120. כלומר, 26 נשים מול 94 גברים. ישראל ממוקמת במקום ה 70 מתוך 138 מדינות ביצוג נשים הפרלמנט. וזה עוד לפני שציינו שלפחות עשרים חברי - וחברות! כנסת מתנגדים/ות לשירת נשים ולא לגמרי מתנגדים/ות להדרת נשים. אחת המטרות שלי בכנסת היא לשנות את המצב הזה. לפעול למען שוויון נשים; מספר חברות הכנסת מעיד עד כמה הוא עדיין לא כאן"

מירב כמובן צודקת, אנחנו עוד לא שם. 
אבל אנחנו מתקדמים, וגם את זה ראוי וחשוב לציין (וגם ראוי וחשוב לציין עד כמה אנחנו עוד לא שם, למקרה שמישהו חושב ש26 מתוך 120 זה מספיק טוב).

בין התגובות לסטטוס שלה יש תגובה אחת שמבטאת את כל הבעיה בעיני: "הדגש צריך להיות על איכות ולא על מגדר", אומרת שם מישהי. ואני אומרת- אם אין לנשים ייצוג שהולם את חלקן באוכלוסיה (לא קבוצת מיעוט, לא משהו זניח, אלא מחצית מאוכלוסייה העולם, למקרה ששכחתם)- איך הן יוכלו להוכיח את האיכות שלהן? ולמה כל אישה שמגיעה גבוה מספיק הופכת להיות מייצגת של כל הנשים בעולם, אבל גבר יכול לייצג תמיד את עצמו ? למה העובדה שיש פוליטיקאיות גרועות צריכה למנוע ממני לשמוח על העובדה ש*יש* פוליטיקאיות?

מכאן, איי הארט יו XKCD
קודם תנו לנשים את הסיכוי להיות מוצלחות או גרועות. קודם ניתן לנשים ייצוג הולם- בין אם האופן רשמי או סתם בתחושה שלנו של "איפה וכמה נשים אנחנו מצפים לראות סביבנו". 
כשזה יקרה, אני מבטיחה שאני לא אעדיף ח"כיות נשים על גברים, אם זה המידע היחיד שיש לי על מועמד\ת.


(that said, היה לי מאוד לא נוח עם ההחלטה של זהבה גלאון שלא לקטול את האמ-אמא של מירי רגב בימים האחרונים של מערכת הבחירות, כי היא  אישה. מצד אחד, אני מבינה, כי לרדת על מירי רגב זה נורא קל, וזה מיד משליך על היותה אישה, ומשם על כל הנשים באשר הן. ומצד שני- אני לא מסכימה, כי כשמישהי היא כל כך בבירור מטומטמת, בזויה ומביכה- העובדה שהיא אישה לא אמורה למנוע ממני להגיד את זה בקול רם. פשוט אין לזה קשר למגדר שלה.)

אין תגובות:

פרסום תגובה