יום שבת, 29 בינואר 2011

אנגלה מרקל ואני

 

הכל התחיל במייל אחד קטן, שלא טרחתי לקרוא בתשומת הלב הראויה.
[רקע לסוקילוג המתחיל: פעם הייתי מתנדבת במוזיאון שהיה מחנה ריכוז בגרמניה. היה מגניב ואף מרתק. הסוף. ועוד דיסקליימר קטן, אנא סלחו לי על ריבוי סימני הקריאה והשאלה. אלה הם סימניה היחידים של פאניקה כתובה, ועל כן השימוש בהם רב מהרגיל ומהרצוי]
נציגת הארגון הגרמני (להלן ק') שבו התנדבתי (להלן ASF) שלחה לי מייל לפני קרוב לחודש, אם אני מעוניינת להשתתף בפאנל שכותרתו "השואה: תרבות הזיכרון של הצעירים בחברות רב-תרבותיות". היות והפאנל מתקיים בירושלים, והוא באמצע תקופת מבחנים לחוצה שבה אין לי זמן לבזבז חצי יום על שטויות מהסוג הזה כמובן שמיהרתי להסכים.
לא ממש הסתכלתי בפרטים, כי אני כזו. אז לא קראתי לעומק, ורק ברפרוף ראיתי אזכור לנוכחות אפשרית של chancellor כלשהו בפאנל. הנחת המוצא הסבירה היתה שאותו צ'נלסר, או בתרגום לעברית יושב ראש הוא יושב הראש של ASF, זקן קירח וידידותי למדי שפגשתי בברלין ובאמת שלא מרגש אותי במיוחד. ק' אמרה שנקבל עדכונים בעתיד, ומהשתתפות עבר שלי בפאנלים דומים של ASF, בארץ ובגרמניה, הנחתי שהכוונה היא "לא תקבלי שום מידע עד יום לפני, אבל זה בסדר, אפשר לזרום עם זה וממילא זה יהיה ארוע קטן ולא מעונב". אני בסדר עם זה.
הנחתי גם שבדומה לעבר, גם הפעם הארוע יתקיים באנגלית, ואז בכלל אין סיבה לדאוג.
ושכחתי מזה (עד כדי לזכור שזה אומר שיש לי יום אחד פחות ללמוד למבחן הידוע לשמצה בתרמודינמיקה ב').
עד שק' שלחה מייל לפני שבוע, שרפרוף מהיר עליו הבהיר לי ש"ככל הנראה, למרות הבלאגן עם שביתת עובדי משרד החוץ, הביקור יתקיים כסדרו".
פה חשדתי.

כי מה יש למשרד החוץ לעסוק בעניינו של יו"ר ASF? אמנם זה ארגון חשוב (בגרמניה) וגדול ורב פעלים, וחוגג השנה 50 שנים של פעילות בארץ, אבל עדיין, פרופורציות. אז טרחתי לקרוא את כל המיילים האמורים בתשומת הלב הראויה. מסתבר שהצ'נסלר, היא בגרמנית הקנצלר, או למעשה, הקנצלרית. שמשתתפת בפאנל. איתי. בגרמנית. אם הייתי קוראת כמו שצריך הייתי רואה שכתוב "מרקל" קצת אחרי שהיה כתוב "צ'נסלר". אבל לא קראתי.
בשלב הזה ככל הנראה התעלפתי, והדבר הבא שאני זוכרת זה גל של פאניקה ששטף אותי.
עכשיו, אני לא בחורה שמתלהבת מידוענים. אפילו לא אם הם, נגיד, הקנצלרית של גרמניה. ובאמת, מה יש לי להיות בפאניקה?
באמת, למה לדאוג?
מה כבר יכול לקרות?
מה, נגיד שאני אעשה מעצמי אהבלה מוחלטת, כי לרגל השתתפותה של אנגלה מרקל (ועיתונות גרמנית! הו גאד, פאניקה) הארוע יתקיים בגרמנית בלבד, ואני לא יכולה להתמודד נפשית עם העובדה שהגרמנית שלי אינה מושלמת, ואני אעשה טעויות איומות או שאתקע, או שאנגלה מרקל תבוא ללחוץ לי את היד ואני אדבר איתה בהטיה הלא-מנומסת, כי כל הנימוס גוף-שלישי-רבים הזה נורא לא טבעי למי שגדל בשפה כמו עברית או אנגלית, וזה יהיה מביך ונורא! מה אם היא תענה לי בצורה הלא מנומסת כדי לא להביך אותי? מה אם היא תענה לי בצורה המנומסת כדי להבהיר את סולם המעמדות? מה אם היא תצחק עלי? מה אם כולם יעמדו סביבי ויצחקו עלי ואני פתאום אבין שאני ערומה ו... אה, רגע, זה קורה רק בסיוטים. מה אם כולם יצחקו עלי ואני לא אהיה ערומה?
מה אני אלבש??
אההה!!!
מה אם ישאלו אותי משהו ואני לא אבין את השאלה? וכל העיתונאים הגרמנים האלה יפרסמו תמונה שלי בפרצוף המום ואידיוטי עם הכיתוב "צעירה ישראלית מטומטמת עם יומרות לדבר גרמנית והבנה אפסית של היחסים המורכבים בין ישראל וגרמניה! בושה לעם ישראל!"
מה אם אני אגיד משהו איום ונורא ומביך ומזעזע וכולם יסתכלו עלי בהבעה מזועזעת ונוזפת?
מה אם אני אגרום למשבר דיפלומטי חמור?!?!
לא יכניסו אותי שוב לגרמניה לעולם!!!!!!!

לנשום, לנשום.
הו גאד.

כבר יומיים שאני מתנדנדת בין פאניקה מוחלטת לניסיון נואש לשטוף לעצמי את המוח:
אני מדברת גרמנית מצויינת יחסית לזה שגרתי בגרמניה שנה, ובודאי הרבה יותר טובה מהגרמנית של הישראלית השניה בפאנל. אני גם היחידה שעבדה במחנה ריכוז לשעבר. ההיא עבדה במשרדי הארגון. והמתנדבים הגרמנים הם ילדים בני 18.
אני מדברת גרמנית טובה אבסולוטית. אני תמיד מקבלת מחמאות. אני לא אעשה טעויות מאוד מביכות ואפילו גרמנים טועים בדקדוק הסבוך. אני אהיה בסדר.
ועשיתי עבודה מצויינת במוזיאון. אהבתי את העבודה שלי והיא היתה לי חשובה והשקעתי בכל הקבוצות שלי. ויש לי המון מה להגיד ולספר. ואני יכולה להיות מרשימה ומשעשעת במידה ולא מביכה ואני בחורה אינטליגנטית, ודי נו, אנגלה מרקל היא בסך הכל בנאדם, לא צריך לצאת מפרופורציות רק כי היא הולכת לצחוק עלי (לא, היא לא!).
ואף אחד לא מצפה ממני לדבר גרמנית מושלמת (חוץ מעצמי).
ואני אצליח להימנע מלספר לאנגלה מרקל בדיחות שואה, באמת. אז מה אם פעם אחת בטעות סיפרתי בדיחה לקבוצה במוזיאון? זה היה רק פעם אחת, והם היו כל כך המומים מזוועות הסיור שזה עבר להם מעל הראש בכל מקרה. אני אשים לב למה שאני אומרת. אני לא אעשה בושות. אני אהיה אמיצה ומדהימה.
הו גאד.
פאניקה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה